אבו עשיבה קאמל נ' סלקום בע"מ

החלטה

מבוא

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 15/09/10 אשר דחה את תביעתו של המבקש עקב אי התייצבותו לדיון הוכחות, וחיובו לשלם למשיבה הוצאות בסך 450 ₪.

לטענת המבקש, הוא לא קיבל זימון לדיון ועל כן לא התייצב.

בדיקה במערכת הממוחשבת מלמדת כי ההזמנה לדיון נשלחה לתובע בדואר רשום 2/02/10 וב- 11/03/10, לפי הכתובת שמסר בכתב התביעה.

בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.

ביטול מתוך חובת הצדק

משלוח ההזמנה לדיון בדואר רשום לכתובת שמסר המבקש עת פתח את ההליך, מהווה מסירה כדין.

על כן אין עילת ביטול מחובת הצדק.

ביטול על בסיס שיקול דעת בית המשפט

לצורך ביטול על בסיס שיקול דעת בית המשפט יש לבחון את הסיבה לאי ההתייצבות וכן את סיכויי הצלחת המבקש, כאשר לסיכויי התביעה חשיבות רבה יותר. הגישה המקובלת לבקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה נקיטת רוחב לב, על מנת לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט, זאת במיוחד בהליך של תביעות קטנות.

אצא מתוך הנחה (שאינני בטוח שהיא נכונה) שהמבקש נתן סיבה טובה לאי התייצבותו, אולם, אני סבור שהמבקש כשל בהוכחת סיכויי התביעה.

המבקש תבע 10,000 ₪ בטענה כי הנתבעת הפרה הסכם עימו בכך שגבתה ממנו 0.5 ₪ עבור כל הודעת SMS במקום 0.29 ₪ כפי שסוכם. המשיבה אינה מכחישה את טענות המבקש, אולם טוענת כי מייד כשהמבקש פנה אליה, הטעות תוקנה והמבקש זוכה במלוא ההפרש בין הסכום שחויב בטעות לסכום הנכון, בסך 268.7 ₪. הוסיפה הנתבעת וטענה כי לתובע חוב של כ- 5,600 ₪. בבקשה לביטול פס"'ד לא התייחס התובע את טענות המשיבה.

אצא מההנחה כי, כפי טענת המבקש, המשיבה הפרה את החוזה. הפרה מסוג זה אינה הפרה יסודית. ס' 7(ב) של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, קובע: "היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה ...".מהאמור לעיל נובע כי ההפרה תוקנה תוך זמן סביר לאחר שהמבקש הודיע למשיבה על החיוב המוטעה. על כן, ככל הנראה, לא קמה למבקש זכות לביטול החוזה.

משלא קמה למבקש הזכות לבטל את החוזה, נשמט הבסיס מכתב התביעה.

שקלתי איך לאזן בין מסקנתי שאין לבטל את פסה"ד לבין הגישה המקובלת לנקוט ברוחב לב בבקשה לביטול פס"ד. הגעתי למסקנה כי האיזון הנכון הוא בתיקון פסה"ד כך שבמקום דחייה התביעה תמחק, דבר שיאפשר למבקש להגיש את התביעה מחדש, אם למרות האמור לעיל הוא סבור שיש לתביעתו סיכוי טוב. בנוסף, אני סבור שיהיה נכון להפוך את החיוב בהוצאות לחיוב מותנה, כך שהתובע ישלם לנתבעת את ההוצאות שנפסקו, בסך 450 ₪, רק אם יחליט להגיש תביעה חדשה נגדה באותו עניין, וכתנאי להגשת התביעה החדשה.

סיכום

פסה"ד ישונה כך שבמקום דחיית התביעה, היא נמחקת.

בנוסף, אני מבטל את חיוב המבקש בהוצאות המשיבה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 450 ₪ רק אם יחליט להגיש תביעה חדשה נגדה באותו עניין, וכתנאי להגשת התביעה החדשה.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה לביטול פס"ד נדחית.